קפה ומאפה, ארוחה עסקית – מוכר למס ?

קפה ומאפה, ארוחה עסקית – מוכר למס ?

עצמאיים רבים מקיימים פגישות עסקיות בבתי קפה ומסעדות. האם הם יכולים להכיר בהוצאה זו כהוצאה מוכרת לצרכי מס ?
התשובה היא – תלוי בנסיבות !

תקנות מס הכנסה בעניין אירוח שנקבעו על ידי המדינה בשנת 1972, סעיף 3 לתקנות קובע: "לא יותר ניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ-לארץ". כלומר, לגבי אירוח של אדם מחו"ל יש להקפיד שההוצאה תהיה סבירה ונוהל לגביה הרישום הנדרש (שם האורח והארץ ממנה הגיע, מספר ימי האירוח ונסיבותיו, הקשר אליו, סכום ההוצאה וכד').

בנוסף, תקנה 2 קובעת כי 80% מהוצאות הכיבוד מוכרות למס ובלבד שהכיבוד הוגש בתוך בית העסק- מקום העסק מוגדר כמקום בו הנישום מנהל דרך קבע את עיסוקו. הפרשנות המקובלת של רשות המסים גורסת כי הוצאות כיבודים מחוץ למקום העסק לא יוכרו לצרכי מס.

מה לגבי הוצאות אש"ל ?
במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2011 תוקן סעיף 32(1) לפקודת מס הכנסה ובוטל הפטור על הוצאות אש"ל, החל מיום 1.1.2011. הגדרת המונח "הוצאות אש"ל" – הוצאות שהוציא יחיד בשל ארוחת בוקר, ארוחת צהרים או ארוחת ערב בנסיבות המצדיקות את התרת הניכוי, לרבות מהות העיסוק וזמני השהות והכול בסכומים שלא יעלו על הסכומים שיקבע שר האוצר מעת לעת, בהתחשב בשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. מה קרה עד 31.12.10 ? החלטת בג"ץ מיום ה- 13.07.11 (בג"ץ 1878/09) בעניין העתירה כנגד שר האוצר, שלפיה יש לחייבו להתאים למדד המחירים לצרכן את סכומי האכילה, השתייה והלינה המוכרים למס (להלן אש"ל) בידי עצמאים וחברות, לפי תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), התשל"ב-1972 (להלן התקנות) שלא עודכנו משנת 1985, מביאה לתוצאה שלפיה אפשר לתבוע באופן רטרואקטיבי את סכומי האש"ל המותאמים למדד מיום 1.3.2009 ועד ליום 31.12.2010 כפי שקבע בג"ץ. בג"ץ פוסל את טענת רשות המיסים כי ארוחות אינן הוצאות מוכרות למס היות שאדם נידרש לאכול בין שהוא עובד או בין שאינו עובד. בג"ץ קובע בצדק כי הוצאות לארוחות מחוץ למקום העיסוק יקרות יותר משמעותית, ואין כל סבירות או הגיון לדרוש מאדם כי ייקח את ארוחותיו מביתו כאשר הוא נוסע למרחקים לצורך ביצוע עבודתו. להלן סכומי הוצאות האש"ל המותרים בניכוי יהיו בסכומים המשוערכים למדד המחירים לצרכן משנת 1985 ועד לשנת תביעת ההוצאה (2009 או 2010) של הסכומים הבאים בשקלים חדשים:

  • ארוחת בוקר – שוערכה מ- 1 ש"ח ל- 15 ש"ח.
  • ארוחת צהרים- שוערכה מ- 4 ש"ח ל- 60 ש"ח
  • ארוחת ערב – שוערכה מ- 2 ש"ח ל- 30 ש"ח.

אנו סבורים, שבמקרים שבהם אין פסיקה חד משמעית ובנסיבות בהם מקום עיסוקו של דורש ההוצאה הינו דירת מגוריו, נהוג להכיר חלקית בהוצאות בתי קפה, מתוך הטענה כי בית הקפה מחליף את הצורך במשרד לקיום פגישות. מכאן שעל בסיס העיקרון הכללי של הוצאות שהוצאו לצורך ייצור ההכנסה ולשם כך בלבד, מקובל להכיר בכך בעסקים של נותני שירותים אשר אופי הענף בו הם פועלים מחייב פגישות אלו.

אנו ממליצים בכל אותם מקרים של פגישות עסקיות, לאסוף את חשבוניות המס ולציין עליהן את מהות ההוצאה- עם מי נפגשנו, מטרת הפגישה וכד'. יש לציין כי כל מה שנטען לעיל מהווה נייר עמדה בלבד ואין כל וודאות כי רשות המיסים או בית המשפט יסכים עם גישתנו ויתיר את ההוצאה.

האמור דלעיל מהווה מאמר כללי ואין בתוכנו ו/או בכל חלק ממנו משום המלצה ו/או חוו"ד מכל סוג שהוא והמסתמך על המידע ו/או עושה בו שימוש, עושה זאת באחריותו בלבד.

Share this post

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *